06/09/2026
הפוסט הזה לא קשור לאיסלנד.
טוב אולי בעקיפין, אני הרי מסוגל לקשר הכול לאיסלנד. ואולי תהיה הרמת גבה למה אני מעלה אותו בעמוד הזה ולא בפרופיל האישי שלי או במקום ש"מתאים לזה".
אבל מרגיש לי שהפלטפורמה הנכונה היא דווקא כאן, גם כי זה המקום היחיד שעוד לא חוסל ע"י האלגוריתם, וגם כי בעצם העמוד הזה מעולם לא היה רק "עמוד עסקי", כי איסלנד בשבילי היא עדיין יותר עניין רגשי.
לפני שבוע וחצי חגגתי את הגיל העגול והמפחיד 40, והאמת שני מתלבט אם לכתוב את הפוסט הזה כבר שנה, עוד מיומולדת 39. במהלך השנה האחרונה התחלתי לכתוב את זה בערך 20 פעם אבל תמיד התפדחתי אחרי 2 משפטים ומחקתי הכול. אבל עכשיו אני כבר בן 40 אז Here goes...
אני מחפש זוגיות.
כלומר מה זאת אומרת מחפש?
רוצה. צריך. מרגיש שזה הדבר היחיד שבאמת חסר לי בחיים.
כי גיל 40 זה גיל שהצבתי לעצמי כדד ליין לעניין - וכמובן שלא עמדתי בו, אבל הצבתי את אותו דדליין גם לגיל 30 ולא עמדתי בו גם אז...
לפני עשור איסלנד מילאה לי תפקיד מאוד חשוב בחיים. אחרי כמה שנים של ריקנות, חיפוש חיפוש עצמי ואיבוד של הרבה ממה שהיה יקר לי (מחברים ועד ערך עצמי) - איסלנד ואיסלנדופיליה נתנו לי משמעות. הם גם נתנו לי עיסוק, כזה שאני עדיין נהנה ממנו, אבל בעיקר כזה שאני שנתן לי ערך, שנתן לי תחושה שאני עושה את מה שמתאים ונכון לי, ושאני עושה את זה מצוין.
הערך שקיבלתי מאיסלנדופיליה מילא לי מחצית ממה שהיה חסר לי בחיים. כן, עדיין מבאס אותי שאיבדתי רבים מהחברים שלי, אני עדיין מתגעגע לאנשים, או לתקופות, או לאנשים, יש לא מעט מחסורים רגשיים - אבל עם הזמן למדתי להכיל, לקבל, אפילו בהבנה וסלחנות כמעט את הכל. או שפשוט נמאס לי להיאבק במשהו שהם אולי בסוף תהליכים טבעיים.
באשר לדבר חומריים, תמיד הרי אפשר עוד. לקנות יותר, לאכול יותר, לטייל יותר. אבל בכל פעם שעולה הנושא, או שאנשים מייעצים לי איך אני יכול להרוויח יותר, אני מאוד חסר קשב לעניין. זה אפילו קצת מכעיס אותי, כי מה אתם מדברים איתי על כסף ורווחים כאילו זה משהו שמעסיק אותי בכלל. אני מרגיש שאני במצב כלכלי טוב בלי מחסור ממשי של שום דבר חומרי. זה לא מעניין.
אבל יש דבר אחד שעדיין באמת חסר לי - וזאת אהבה.
ולא מנסה כמה אני מנסה לשכנע את עצמי שכבר התרגלתי לחיות בלי זה, ולא משנה שכבר מזמן מזמן נטשתי אי אלו מחשבות אולטרה-רומנטיות שזוגיות זה כמו בסרט הוליוודי עם מוסיקה מרגשת ברקע (וכנראה נוף איסלנדי), בשורה התחתונה זה עדיין חסר לי. זה עדיין הדבר היחיד שבאמת חסר לי.
וכל פעם שאני עצוב, או עצבני, או מדוכא, או מרגיש שמהו אחר חסר לי - כשאני שוכב במיטה עם רחמיים עצמיים בסופו של דבר זה הכל תמיד יחזיק אותי לחוסר הזה. שאם כבר חרא אז לפחות שיהיה עם מי לעבור את זה. שמה שמפריע לי ברגע מסוים יהיה הרבה יותר קל להכלה אם רק לא היה את החוסר הגדול הזה.
ב-3 השנים האחרונות זה בכלל התגבר. מלחמות, קרבות פולטיים, מעין תחושה שהכל מסביב קורס, שמי יודע בכלל אם נתקיים פה עוד יומיים... ואני פשוט בא לי להגיד שכל זה על הז*ן שלי, בא לי שלא יהיה אכפת לי מכלום, בא לי שיהיה לי פשוט עם מי להתחבק בלילה ואז שכל המסביב ירגיש הרבה יותר שולי. אם רק החוסר האחד הגדול הזה היה מלא.
אז ראיתי שקיים טרנד כזה בקבוצות בפייסבוק, של אנשים שאומרים F*ck it ומחייצנים את עצמם במעין מודעת דרושים פומבית כזאת. אני כרגיל מאחר לטרנדים, אבל מאז שהבחנתי בזה אני נע בין להתייחס לטרנד הזה בציוניות ולגלול לבין להגיד הגיע הזמן שגם אתה תעשה את זה. וזה בעצם הקטע של הפוסט הזה.
אני באמת מרגיש שאין לי הרבה מה להציע או לייחצן, הביטחון העצמי שלי תמיד היה נמוך נמוך ובשנים האחרונות הוא ממש בקרשים. אבל בו זמנית אני תמיד מסתכל בהשתאות איך אנשים ממש נוראיים (לדעתי) לפעמים חיים בזוגיות נפלאה, אז אני מנסה להזכיר לעצמי שאולי גם במקרה שלי יש איזה פראייר שימצא בי משהו.
אולי קצת קשה לקלוט את זה דרך קריאה או דיבור על איסלנד, אבל מי שמכיר אותי באמת יודע... אני טיפוס דיי קשה. מאוד מקובע ומרובע, מאוד עקשן, מאוד ציני, גם חסר סבלנות לפעמים. אה ואני נתפס וגם תופס את עצמי כטיפוס דיי שלילי (רואים הא?)
אני אמנם יודע לכתוב, אבל בלדבר אני הרבה פחות טוב. אני מתקשה לפתח שיחות, כן כן תאמינו או לא אני ביישן. אני כן טוב אגב בלדבר על איסלנד כמובן, על זה אני ממש חופר. אבל כשאני צריך למצוא משהו אחר לדבר עליו כל מה שאני אגיד מרגיש לי לא מעניין. וכשאני לא מוצא מילים הרבה פעמים אני נתפס כסנוב או מתנשא, ואני אכן כזה, אבל לא תמיד חוסר התקשורתיות שלי נובע מזה. אה ושאני בכלל לא אתחיל לדבר על מה אני מרגיש לגבי המראה החיצוני שלי בשנים האחרונות (מאז הקורונה ובתהליך הדרדרות מאז).
אבל רגע, המטרה היא לייחצן את עצמי. אז אני אגיד שאני חושב שאיפשהו בפנים אני טיפוס מאוד רגיש ורומנטי עם המון רצון לתת ולהשקיע במי שחשוב לי, וזה פשוט משהו שהלך מאוד לאיבוד מאחד ואין לי מישהו כזה.
אני גם חושב שאני דיי חכם. כלומר לא במובן של כמה זה 65 כפול 47 (אין לי מושג). אבל בתפיסת מציאות מורכבת, בחשיבה הגיונית, בשנינות ובחריפות שכל מסוימת, בהיותי לא רדוד, באינטיליגנציה רגשית (אם כי אני אודה שלפעמים אני לא מצליח להבין את העולם ואת האנשים בו, למשל ממתי לא להוריד את המים בשירותים הפך למשהו שבשגרה?)
גם יש לי אף יפה אני חושב. וגם שיער שופע וממש ממש לא מקריח שזה משהו שאני ממש גאה בו בתור מישהו בגיל 40. אפילו לא מפרצים, כלום. אני אוהב ומעריך שקט. המוח שלי לא מסוגל להכיל רעש וצפיפות, אני מאבד ריכוז מאוד מהר כשזה קורה...
ולמרות שאני כל כך לא שלם עם עצמי עדיין יש לי אינספור דרישות מהבחור שאני מחפש (בחור, אגב, לא בחורה - למי שתהה) אבל אני לא באמת יודע להכניס אותן לכדי רשימה או "תנאים" - ואולי טוב שכך. אבל מן הסתם צריך להיות איזשהו דמיון והזדהות עם הדברים שכתבתי על עצמי.
אני כבר לא זוכר מה זה דייט, לא הייתי בכזה שנים רבות. אבל אני הבטחתי לעצמי שכחלק מהמלך הנואש הזה של לכתוב פוסט פומבי שמוכר את עצמי, אני גם חייב לנסות לפחות קצת להיות יותר גמיש פחות לפסול כל דבר וכל אחד, כי ברור לי שהגורם העיקרי שמנע ממני את הדבר שאני הכי רוצה - זה אני בעצמי. אבל אני כן אתעקש שזה לא רק אני.
אני לא מבטיח כלום מלבד להשתדל, אבל אני באמת אשתדל, אבל בגיל 40, אחרי שכבר כל כך התרגלתי לזה שאני רווק שהולך לישון לבד - כבר קשה לי להאמין שאוכל לעשות שינוי מאוד גדול באופי שלי. עצם השינוי, אפילו ברמה הטכנית בלבד, של להכניס מישהו לחיים שלך, זה גם משהו גדול.
אני עושה "Post" לפוסט הזה בלי הגהה ובלי לחשוב פעמיים ובלי לבדוק אם איבדתי את הפואנטה בדרך כי אני יודע שאם אני אתחיל לנבור בזה אני שוב אמחק הכול ואז הפוסט הזה יעלה אולי בגיל 50.
אני רק אסיים בזה שפוסט שכזה הוא כל כך לא מתאים לי.
כמו שאמרתי התגובה הטבעית שלי לפוסטים כאלו זה ציניות בדרך כלל.
אבל אני באמת מרגיש מעין תחושה של כבר אין לי מה להפסיד. שכל כך פחדתי כל החיים שאני אשאל לבד לנצח, ושאם אני באמת רוצה למלא את החלל של הדבר היחיד שבאמת חסר לי ושעליו אני חולם לפחות ב-22 שנים האחרונות, אני חייב לעשות איזה צעד קיצוני במונחים של עצמי, שהוא בכוונה ובמודע לא מתאים לי.
אולי יצא מזה משהו. ואולי לא.
מחר יהיה פה פוסט על איסלנד בכל מקרה.
והינה תמונה שלי כי זה חלק מהקונספט וחייבים נראה לי. סליחה שזה קצת ישן (מ-2023) וסליחה שזה בכלל מיו-זילנד. אני לא מרבה להצטלם וזאת האחרונה שאני איכשהו בסדר עם מה שיצא בתמונה.
